עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אשה שיש לה הרבה דברים להגיד.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (7)
בגידה  (2)
אוכל  (1)
אכזבה  (1)
בגידות  (1)
גבולות  (1)
וויסקי  (1)
חיפה  (1)
מוסיקה  (1)
נישואים  (1)
עיניים  (1)
עירום  (1)
צילומים  (1)
צלם  (1)
ארכיון

שיר לכת

18/05/2017 13:09
wind
מוסיקה, אהבה, חיפה
כבר שנתיים שזה אותו בית קפה. גיליתי אותו במקרה כשיום אחד היתה לי חצי שעה לשרוף באזור שלא הכרתי בעיר. למען האמת לא הכרתי אף אזור בעיר. נולדתי וגדלתי בחיפה וכמו בכפר הדרדסים, גם שם היה לי כל מה שהייתי צריכה. מעולם לא היו לי שאיפות לעבור משם ואת הבדידות שלי אהבתי במקום מוכר. אחרי שלמדתי תואר ועוד תואר הציעו לי משרה בתחום שלי בעיר אחרת. אם היה צונח עלי קיפוד ענק מהשמיים, לא חושבת שהייתי יותר מופתעת. המחשבה שיום אחד אולי אצטרך לעזוב את העיר שלי, את הים שלי, את החורשות שלי, את האוויר שלי והלחות הבלתי נסבלת שלי, את הזרות המוכרת שלי, לא עלתה מעולם על דעתי. אבל זה קרה. שכרתי, ארזתי ונסעתי. בלי מסיבות פרידה ובלי נפנופי ידיים ודמעות. 
ואז ביום אחד נקבעה לי פגישת עבודה באיזה רחוב עם שם לא מוכר. "מי קורא לרחוב 'שלכת?", חשבתי לי. ואז הגעתי לאותו בית קפה. מיד כשנכנסתי הרגשתי שמשהו מרחף סביבי ואז שוקע בתוכי. זו היתה המוסיקה שהיתה ברקע. מעולם לא הייתי בנאדם של מוסיקה. כשכולם היו בקטע של גל חדש ואלטרנטיבי, אני בחרתי לשים אוזניות עם כלום. רק כדי שלא ידברו איתי. זה והחצ'קונים מאד עזרו לשקט שלי. למחשבות הלא קשורות שלי. זו היתה אניה. עם קול מעולם טוב יותר וניגוניות כזאת שעושה נעים בלב, התיישבתי. אני מאמינה שבאיזשהו שלב התחלתי לחייך לעצמי בלי לשים לב כי פנית אלי. לדעתי זו היתה הפעם הראשונה שמישהו התחיל לדבר איתי סתם ככה פתאום. אפילו מה השעה אף פעם לא שאלו אותי.  
לא הבנתי בכלל מה אתה רוצה ומי אתה ומאיפה באת כי הייתי כל כך שקועה בטוב הזה. ואז שאלת אם אתה יכול לשבת לידי. ופתאום לא היה לי אכפת. התחלנו לדבר. סיפרת לי שאתה חדש בעיר הזאת ומרגיש קצת לבד וכל פעם ששאלת אותי משהו מאד רציתי לענות כמו שצריך. זה היה משהו שהשתנה בי. ואני יודעת שזאת אניה שעשתה לי את זה. כי רציתי אותך. וידעתי את זה ולא היה אכפת לי. כל כך חמוד. דיברנו ודיברנו ואחרי שעתיים ושלושת רבעי אני פתאום שמה לב ששכחתי את הפגישה שלי. בחיים לא שכחתי כלום. זה מאד שימח אותי.
נהיינו זוג. אניה נהייתה זמרת הבית ובית הקפה הזה הוא בית הקפה שלנו. עברנו לגור לידו כי אמרתי לך שהקסם הזה שקורה לי כנראה קשור במקום הזה וזהו. לא העזתי לזוז משם. לא נראה לי ששכנעתי אותך בזה אבל אתה מושלם גם בזה שאתה לא מתווכח איתי על כלום. השיר הזה Paint the Sky with Stars נהיה שיר הלכת שלי. השיר שבו התחלתי ללכת קדימה מהחושך שבו הייתי. הוא נהיה שיר החתונה שלנו.

RoseIM AL
IM AL
18/05/2017 20:01
איזה כף זה "קסמים" שכאלו באמצע החיים.
wind
24/08/2017 09:57
תודה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: