עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אשה שיש לה הרבה דברים להגיד.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (7)
בגידה  (2)
אוכל  (1)
אכזבה  (1)
בגידות  (1)
גבולות  (1)
וויסקי  (1)
חיפה  (1)
מוסיקה  (1)
נישואים  (1)
עיניים  (1)
עירום  (1)
צילומים  (1)
צלם  (1)
ארכיון

משהו לא טוב

24/04/2017 10:04
wind
וויסקי, עיניים, אהבה

כבר רבעלחמש ואתה לא מתקשר.

נפגשנו לפני שנתיים. זה היה יום כזה שרציתי שיקרה משהו לא טוב. נפגשתי עם חברה לקפהוניסיתי לריב איתה, כל הזמן בדקתי שאף אחד מהילדים לא נעלם כי היה ברור לי שהולך לקרות אסון ובעלי לא הפתיע. אדיש ומרחף.

כשהגיע הערב לקחתי את התיק ויצאתי מהבית. אמרתי לבעלי שאני הולכת לשאוף אוויר והוא הבין את הקוד. יצאתי לעשות סיבוב ולעשן. מצאתי את עצמי בבר הזה שפעם הייתי הולכת אליו.היו שנים שהיה לי ברור שמה שלא יקרה, לפחות פעם בשבוע אני אכנס לבר ואשתה בירה. ואז, קצת אחרי החתונה, שמתי לב שעברו כבר 7 שנים, שאני אמא לשלושה ילדים ושלא שתיתי בירה כבר המון זמן.

הלהקה המתחלפת ניסתה לשמח את כולם וחשבתי לי שהמאמץ המושקע גדול מדי. כולם ממילא החליטו שהם שמחים, אז בשביל מה כל הרעש. הבנתי שאני צריכה להזמין לי משהו לשתות והחלטתי שבירה לא תביא לי את המשהו הלא טוב הזה שאני צריכה. הזמנתי וויסקי. הסתכלתי מסביב. אף אחד לא הכיר אותי ולא זיהיתי שום פרצוף מוכר. דווקא הייתי שמחה לפגוש מישהו,לדבר איתו, להטיח בו את חוסר השקט שלי ולהאשים אותו בחוסר הבנה. אבל כלום.

ברמנים הם אנשים מבוגרים ומנוסים בחיים, רק בסיפורים. בחיים האמיתיים הם בני 18 לפני צבא עם צורך חזק להרגיש בחבר'ה וממילא עם כל הרעש הזה אין שום סיכוי לשום תקשורת. הצטערתי שמן הסתם במקום כזה, לשים אוזניות עם המוסיקה שלי ולהעלם לתוך עצמי לא ממש שייך. אז לא עשיתי את זה. התיישבתי על כסא גבוה והתחלתי להרגע. לפחות הוויסקי היה מסוג טוב והכוס התאימה לי בול. לא סובלת שהכוס לא מתאימה למשקה. בעלי יכול לשתות ברנדי בכוס חד פעמית. זה משגע אותי.

מסביבי על כסאות הבר היו כל מיני חבורות אנשים. זה התחלק. נשים שבאו בקבוצה ישבו סביב השולחנות וזוגות וגברים בחבורות ישבו על הבר. ידעתי שמן הסתם אני מושכת תשומת לב אבל ידעתי גם שאני מספיק נשואה ואמא בשביל לא להחריד את המקום משלוותו. טבעת נישואין זהובה מעטרת את אצבעי. אין ממש אפשרות לטעות פה. אף אחד לא מעשן פה. זה ההבדל. פעם כשהיינו יוצאים, יכולנו לברוח לתוך טבעות עשן. זה הציל הרבה מצבים מביכים. עכשיו, הבנתי, אני לא באמת יודעת איך עושים את זה. אני רוצה את הוויסקי שלי יחד עם הסיגריה ובחוץ גם קר. אני אמורה להשאיר את התיק? מה פתאום. אני אמורה לצאת עם התיק ועם הוויסקי? זה לא נראה מוזר?

ואז ראיתי אותך. בתנועות חלקות כאחד שרגיל בזה, לקחת את הכוס שלך ויצאת החוצה עם סיגריה שלופה. חיכיתי קצת ויצאתי אחריך. נעמדתי במרחק בטוח, נשענת על הגדר ומביטה מסביב. בכלל לא ראית אותי. הרשיתי לעצמי להסתכל עליך מהצד. נראית מבוגר ממני. לא מאד אטרקטיבי. אבל אני הרי רציתי משהו לא טוב. ונראית מספיק כזה. כשסיימתי את הסיגריה ורציתי להכנס בחזרה, פתאום הרמת את הראש מהטלפון שלך והסתכלת עלי. לא שמתי לב שיש לך עיניים מהפנטות. חייכתי קצת ושאלת "זה לא קצת מהיר לסיגריה שלמה?" צחקתי. אני באמת מעשנת נורא מהר. רציתי להגיד שגם בעלי מעיר לי על זה אבל רק הסתכלתי עליך. סקרנית לראות מה יקרה. "מישהי עם שפתיים כאלה לא צריכהלעשן. את צריכה יותר להתנשק". צחקתי. הרגשתי שהמשהו הזה עומד לקרות. התקרבתי אליך ונישקתי אותך על הפה. נסוגת. "את נשואה, אחותי. נכון?".

מפגר.אתה אמור להיות המשהו לא טוב שלי. "תנשק אותי כבר. אתה רוצה שאני אעשן עוד סיגריה ואמות מוקדם בגללך?". צחקת. לקחת לי את הכוס מהיד והנחת על השולחן."לא פה". נתת לי יד ומשכת אותי אחריך". הגענו לחצר ריקה בין בניינים. תפסת לי את הראש בידיים ונישקת אותי כמו שמזמן לא נישקו אותי. נצמדתי אליך ונישקתי אותך בחזרה. אחזתי אותך בחזרה ולא רציתי שתפסיק. אחרי מלא זמן עצרת והסתכלת עלי. "אני לא מתעסק עם נשואות, נשמה. למרות שאני חייב להגיד שאת הורסת את הבריאות". "אני לא מתעסקת עם אנשים זרים", אמרתי. "למרות שאתה מרגיש לי מאד נכון. תקשיב, כשתרצה לעזור למלחמה בסרטן, תתקשר אלי. אני אוותר לך הפעם". נתתי לך את כרטיס הביקור שלי שהולך איתי לכל מקום.

מאז כבר שנתיים אתה לא יוצא לי מהראש. שנתיים שאני רוצה שתתקשר. שנתיים שאני מגיעה לבר הזה כמעט כל שבוע כדי למצוא אותך ואתה אף פעם לא שם. שנתיים שאני מרגישה בכל הגוף שלי שאם לא יקרה משהו לא טוב אני אתפוצץ.

כבר רבע לחמש ואתה לא מתקשר. 

Rose
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: